קרנות פנסיה
 
קרן פנסיה מהווה אחד מאפיקי החיסכון הפנסיוני בישראל.
אפיק חיסכון זה מיועד לתשלום פנסיה חודשית בהגיע החוסך לגיל הפרישה (67 לגבר, 64 לאישה).

קרנות הפנסיה פועלות על בסיס ביטוח הדדי, כלומר - הסיכונים הביטוחיים (סיכון מפני נכות ומפני מוות) אינם מוטלים על חברת הביטוח, אלא על העמיתים עצמם המבטחים, למעשה, זה את זה. ביטוח הדדי מחייב את מנהל קרן הפנסיה לפעול באחריות בכל הנוגע לניהול הסיכונים הביטוחיים, מאחר שכל "טעות" משולמת על ידי חוסכים, כפי שכל "הצלחה" מגדילה את החיסכון הפנסיוני של החוסכים באותה קרן. היתרון של הביטוח ההדדי נעוץ במחיר זול יחסית שמשלמים החוסכים (מאחר שקרן הפנסיה לא נושאת בסיכון הביטוחי). החיסרון לעומת זאת הוא שייתכנו שינויים בזכויות עמיתים כתוצאה לדוגמה, תשלומים גבוהים מהצפוי בגין אירועים ביטוחיים (איזון אקטוארי).

קיימים ארבעה סוגים של קרנות פנסיה: קרן פנסיה ותיקה שבהסדר, קרן פנסיה ותיקה מאוזנת, קרן פנסיה חדשה כללית וקרן פנסיה חדשה מקיפה. בנוסף, אצל מעסיקים שונים, במיוחד במגזר הציבורי, קיימים הסדרי פנסיה תקציבית.

כיוון שהקרנות היחידות שניתן להצטרף אליהן נכון להיום הן קרנות הפנסיה החדשות, המידע שלהלן תתמקד בקרנות אלה.

בקרן פנסיה יש כיסוי לשלושה סיכוני ביטוח: ביטוח מפני התארכות החיים, ביטוח מפני נכות וביטוח שאירים. האופן שבו מנהל קרן הפנסיה מטפל בסיכונים הביטוחיים, משפיע על גובה החיסכון הפנסיוני של החוסך ועל חשיפתו לסיכונים השונים. ניהול הסיכונים מושפע, בין היתר, מרכישת ביטוח משנה, כלומר - התקשרות עם מבטח משנה הלוקח חלק מהסיכון, מתהליך החיתום (בדיקת מצבו הבריאותי של מצטרף חדש), ומההקפדה של קרן הפנסיה לשלם רק בהתאם לתקנונה ובאופן שוויוני וזהה  כולם.
 
בקרן פנסיה קיימים שני סוגי חוסכים – שכיר ועצמאי
כשהחוסך הינו שכיר, התשלום לחיסכון הפנסיוני מתחלק בינו לבין מעסיקו.
העובד רשאי להפקיד עד 7% משכרו בכל חודש והמעסיק יכול להוסיף עוד 7.5% משכר העובד כתגמולים ובנוסף עוד 8.33% משכר העובד כפיצויים (מוגבל בתקרת שכר). התשלומים לחיסכון פנסיוני מזכים את החוסך בהטבות מס עד לתקרת שכר מסוימת.

לרוב העובדים החוסכים בקרן פנסיה עומד שיעור ההפקדה על 5.5% מהשכר על חשבון העובד,
6% נוספים על חשבון המעסיק כתגמולים, ועוד 6% כפיצויים.
חוסך עצמאי, שיש לו הכנסה מעסק או ממשלח יד, רשאי להפקיד בחיסכון הפנסיוני שלו עד 16% מהכנסתו החודשית (מוגבל בתקרה) ולהיות זכאי לניכוי מס או לזיכוי מס על תשלומיו.
 
בהגיע החוסך לגיל הפרישה תיקבע לו פנסיה חודשית, שתחושב בהתאם לחיסכון שצבר ובהתאם למסלול הפרישה שבחר. הפנסיה תשולם לחוסך לכל חייו.
יש לשים לב כי את תשלום הפנסיה ניתן לקבל כבר בגיל 60, אולם ככל שהפנסיה מתקבלת בגיל צעיר יותר, היא נמוכה יותר.
אדם שזכאי לקצבה הגבוהה מכ 3850 ש"ח לחודש (צמוד למדד פברואר 2008), יוכל  להוון את קצבתו שצבר מעבר לסכום זה ולקבל כסכום חד פעמי
כמו כן, כאשר החוסך מגיע לגיל פרישה, הוא יכול לבחור לקבל הבטחת מינימום של תשלומי פנסיה שישולמו ליורשיו גם במקרה שילך לעולמו במהלך תקופת ההבטחה (לדוגמה, אם בחר תקופת הבטחה של 240 חודשים שהינם 20 שנים ונפטר לאחר שנה מיום התחלת קבלת הפנסיה, שאיריו או יורשיו יהיו זכאים להמשך תשלומי הפנסיה במשך 19 השנים הנותרות).

גובה הפנסיה נקבע בהתאם לסכום הכסף שנצבר בחיסכון לאורך כל השנים עד גיל הפרישה וחלוקתו במקדם ההמרה. סכום הכסף שיצליח החוסך לחסוך תלוי במספר גורמים, כגון: משך החיסכון (מספר השנים שבהן התמיד בחיסכון הפנסיוני שלו), רציפות החיסכון, גובה התשלומים ששולמו לחשבון החיסכון הפנסיוני שלו במהלך שנות העבודה, שיעור התשואה (הרווחים שהכסף שלו צבר בתקופת החיסכון) וגובה דמי הניהול ששילם החוסך לחברה המנהלת את החיסכון הפנסיוני.

מי שמבקש לנהל קרן פנסיה בישראל נדרש לקבל רישיון לחברה מנהלת, אשר תפקידה לנהל בעבור החוסכים את ההשקעות ולספק את השירות הנדרש. נכסי קרן הפנסיה מופרדים מנכסי החברה המנהלת, וכך גם ההתחייבויות. כלומר, הנכסים של העמיתים מנוהלים בחשבון נפרד, כאשר החברה המנהלת מחויבת לנהל את החשבון בנאמנות. כל הפעילות של החברה המנהלת, לרבות ההתחייבויות שלה (בדומה לכל עסק אחר) כמו תשלומי שכר, הוצאות מימון תפעול וכד' - מופרדים מהתחייבויות ומנכסי קרן הפנסיה (השקעות כספי העמיתים). לכל קרן פנסיה יש תקנון שהוא מסמך המסדיר את כל החובות והזכויות של החוסכים בקרן הפנסיה. החברה המנהלת את קרן הפנסיה חייבת לפעול על פי התקנון שמבטיח זכויות שוויוניות לכל החוסכים בקרן, ואינה רשאית לשלם תשלום שאינו בהתאם לתקנון.

החברה המנהלת של קרן הפנסיה רשאית לגבות דמי ניהול בעבור השירות שהיא מספקת. דמי הניהול מוגבלים בתקרה של עד 6% מההפקדות השוטפות לקרן ועד 0.5% מהחיסכון המצטבר. 

למידע נוסף